יומנים
תערוכת זכרונות מאוירים
אוצר: צחי פרבר
בערוב ימיו, ישב סבא אייזיק בבית אבות ברמת אפעל, סבתא נפטרה זה מכבר והוא נותר לבדו והעלה בשפה תמציתית ונוקשה של איכר את קורות חייו. כשקראתי לאחר מותו את הכתוב במחברות הישנות הללו, מצאתי שם בין היתר מספר שורות בודדות בהן הוא מתאר תינוק שהיה לו, בן זקונים, אשר חלה ומת. סבא כותב ומספר כיצד קבר אותו בבית העלמין הישן, איך התעקש לבנות מצבה, למרות שאמרו לו "לתינוק לא צריך מצבה", ואיך היה בא מדי פעם עם מכחול וצבע, מחזק את האותיות החקוקות על הקבר הקטן ועובר על הכיתוב, בל ידהה שם התינוק ויעלם. הוא מסיים את אותן שורות ואומר: "הוא קבור בין האקליפטוס על גבול ביצרון", כמוסר למי מהדורות הבאים שאולי יקרא פעם את הדברים, לבוא ולחפש, לא לשכוח.
לאחר שנים, כשביקרתי בבית העלמין הישן, כבר לא מצאתי את הקבר הקטן, בלעה אותו האדמה לבסוף. זכרתי את מה שכתב סבא, את הליכתו הסיזיפית אל בית העלמין כדי לחזק את האותיות החקוקות על מצבת התינוק, וחשתי כי אני חייב לעשות עם זה משהו. בחרתי והוצאתי עשרות משפטים מהיומן של סבא, המתארים את התינוק, את מחלתה ושיגעונה של הסבתא, את העבודה הקשה והבלתי נגמרת באותה מושבה שכוחת אל שבדרום הארץ, את היחסים העכורים עם אחיו, ואת השוטרים הצבאיים שבאו שמונה-עשרה שנה לאחר מכן, כדי לחפש חייל עריק, הוא התינוק המת. בחרתי את הדברים הללו אותם סבא כתב, והוספתי מולם איורי עיפרון משלי.
ד"ר גיא פרחי, חוקר ספרות ותרבות, כותב כי יומנים, סודיים ככל שיהיו, נועדו לכך שיקראו אותם. חלקם נרכשים בלוויית מפתח זעיר ובית מנעול שניתן לפרוץ על נקל בקפיצת אצבע. כותבי וכותבות היומנים האישיים, זן נכחד עוד בראשית המילניום, מדמיינים בעיני רוחם את הקוראים האידיאליים של כתב ידם, יהיו אלה ההורים, אהובים ואהובות מהכיתה או הם עצמם בבגרותם. מובן שקריאה רטרוספקטיבית ביומן של עצמך כרוכה לעיתים בתחושת אי נוחות. האני הבוגר פוגש באני המתבגר, לרוב לא מצליח לפענח את שפת החרטומים התזזיתית שלו, ופעמים רבות הוא גם נחרד מטרדותיו האוויליות של בן תפנוקים בלתי נסבל. כותב היומן נדמה כעת כחבר רחוק ומעט מביך, שאין הרבה במשותף עמו זולת העובדה שחלקנו עימו במשך כך וכך שנים גוף, בני משפחה, ואולי גם כמה וכמה זיכרונות.
כל זאת על יומני מתבגרים, אבל מה על היומנים אותם כותבים אנשים בוגרים ובשלים? ומה על, והרי באלו אנחנו עוסקים כאן, על היומנים המאוירים, או על היומנים שמורכבים אך ורק מאיורים?
האמנים המציגים בתערוכה יצרו "יומן ויזואלי", או "יומן גרפי" ואולי יש לקרוא לזה "יומן אמנות". בעבודות אלו הדימויים משרתים את סיפור הזיכרונות המתואר ביומן, כשהמטרה הראשונית לפחות, היא לא דווקא להגיע לתוצר נעים לעין או להראות את הדברים לקהל הרחב, אלא להיענות לצרכי ביטוי אישי באופן חזותי. השימוש ביומן או במחברת, שנסגרים ושומרים לכאורה כמובן, על פרטיות ואינטימיות, בניגוד לקנבס או לדף הפתוח, מאפשרים ליצור מרחב שמור ובטוח להתמודדות ולפורקן רגשי המביא לחוסן נפשי ולרווחה.
בתערוכה זו מוצגים מגוון רחב של יומנים ויזואליים, יומנים שנוצרו במחברות שמלוות את יוצריהן ביומיום, עבודות המבוססות על יומן כתוב אמיתי או בדיוני ועוד.
אני מקווה שתהנו מהתערוכה,
צחי פרבר, אוצר התערוכה.
כתבה בפורטפוליו
https://www.prtfl.co.il/archives/204797














